דיברנו על אימונים, על שגרה, ועל הימים שפשוט פחות מתחשק.
אמרתי לה שאני זוכר עד היום כמה היה מאתגר להתאמן בשישי אחר הצהריים.
יום שישי תמיד היה אחד האימונים הקשים של השבוע, בעיקר פיזית,
אבל לא פחות מזה גם מנטלית.
עוד רגע סוף שבוע, ואתה עדיין בבריכה, לוחץ בכל הכוח.
בבית יש כבר אווירה של שישי, אתה רק מחכה להניח את הרגליים על הספה,
לשחק במחשב, לנוח קצת – ובמקום זה אתה לוקח את התיק ויוצא לאימון.
והקטע הוא שעד היום 30 שנה אחרי, אני מתאמן בכל שישי.
בדרך כלל מוקדם בבוקר לפני הקליניקה, אבל מאז שאלווין נכנס לחיי,
האימון חזר להיות בשישי בערב.
ופתאום מצאתי את עצמי שוב באותה תחושה מוכרת.
יש אימונים שאתה זוכר כי היית בהם מצוין.
יש תחרויות שאתה זוכר בגלל התוצאה.
אבל יש גם אימונים שאתה זוכר
דווקא כי ממש לא רצית להיות בהם,
מוזמנים לקורס המורחב לתזונת ספורט: